ויליאם סאביט: פרקליט הצללים של סם אלטמן שמנהל את המלחמה המשפטית נגד אילון מאסק

בעולם הטכנולוגיה, קרבות משפטיים הפכו לזירה המקבילה לקרבות השוק. אך כאשר מדובר במלחמה בין סם אלטמן לאילון מאסק, איש אחד נמצא בלב העימות: ויליאם סאביט (William Savitt), עורך הדין המוביל של אלטמן. סאביט, שותף בכיר במשרד ווטשל, ליפטון, רוזן וקצ (Wachtell, Lipton, Rosen & Katz), אינו שם מוכר לציבור הרחב, אך בתוך עולם המשפט התאגידי הוא נחשב לאחד ממומחי הממשל התאגידי והליטיגציה הבכירים בארצות הברית. סאביט הוא האיש שאחראי על ההגנה של אלטמן בתביעתו של מאסק, המבקשת לפרק את מבנה הבעלות של OpenAI, ולהחזיר אותה למסלול של עמותה פתוחה (non-profit). זוהי אחת התביעות המשמעותיות ביותר בהיסטוריה של עולם הבינה המלאכותית (AI), שבה נפגשות השאיפות העסקיות, האידיאולוגיה הפתוחה, והכוח האישי של שניים מהאנשים המשפיעים בעמק הסיליקון.

הקריירה של סאביט משקפת התמחות ייחודית: ניהול מאבקים משפטיים שבהם הגבול בין שליטה תאגידית, אינטרסים ציבוריים, ואינטרסים אישיים מיטשטש. שמו עלה לכותרות לראשונה ב-2022, כאשר ייצג את טוויטר (Twitter) במאבק שלה נגד ניסיון ההשתלטות של מאסק. באותה תקופה, מאסק ניסה לסגת מעסקת רכישת טוויטר ב-44 מיליארד דולר, תוך טענות על הטעיה בנוגע לשיעור החשבונות המזויפים. סאביט, מטעם מועצת המנהלים של טוויטר, תבע את מאסק לבית המשפט של דלאוור, כפה עליו להשלים את הרכישה, ובכך הפך לאחד מעורכי הדין הבודדים שהצליחו להביס את מאסק בזירה המשפטית. הניצחון הזה הפך את סאביט למומחה בהבנת המניעים של היזם הנועז, ולתכנון אסטרטגיה משפטית מולו.

המעורבות של סאביט באופנאי (OpenAI) החלה כאשר אלטמן, מנכ"ל הארגון, הבין כי המבנה ההיברידי של החברה - עמותה ללא מטרות רווח המפעילה חברת בת מסחרית - אינו בר-קיימא. השאיפה להפוך לרווחית (for-profit) נתקלה בהתנגדות מצד מאסק, המייסד המשותף לשעבר, הטוען כי אלטמן בגד במשימה המקורית של הארגון. סאביט הוביל את הצד המשפטי של המהלך להפיכת הארגון לחברה מסחרית, תוך ניהול מורכבות של דיני אמון (fiduciary duties) של הדירקטוריון. הוא סייע לנסח את הטיעון המשפטי כי המעבר הכרחי לגיוס הון מסיבי הדרוש לפיתוח מודלים של למידה עמוקה (Deep Learning) ברמה תחרותית, מול ענקיות כמו גוגל (Google) ו-Anthropic.

כיום, מאסק תובע בבית המשפט הפדרלי בסן פרנסיסקו, בטענה כי אלטמן והדירקטוריון הפרו את חוזי המייסדים, וכי המהלך לרווחיות מהווה "ניצול לרעה של מבנה עמותה" (charity abuse). סאביט, כמומחה בליטיגציה תאגידית, צפוי לטעון כי מאסק עצמו תמך במודל הרווחי בתחילת הדרך, וכי התביעה היא ניסיון של מאסק להפעיל לחץ אישי על אלטמן. המשחק המשפטי מורכב במיוחד, שכן הוא מעלה שאלות על גבול השימוש במודלים של שפה גדולים (LLMs) לטובת הציבור אל מול זכויות קניין רוחני (IP) של מפתחים. סאביט, שייצג בעבר תאגידים כמו פייזר (Pfizer) ומקינזי (McKinsey) בתיקים רגישים, יודע כי המפתח לניצחון הוא לשכנע את השופט כי מדובר בסכסוך מסחרי רגיל, ולא במלחמת עקרונות על עתיד הבינה המלאכותית (AI).

ההשלכות של תיק זה חורגות מהמחלוקת האישית. אם מאסק ינצח, הדבר עלול לעצור את המעבר של OpenAI למודל רווחי מלא, ולגרום לשינוי ניכר בשטף הגיוסים של החברה, המוערכים בעשרות מיליארדי דולרים. מנגד, ניצחון של סאביט ואלטמן עלול להפוך את המבנה ההיברידי לנורמה חדשה בתעשיית הטכנולוגיה - ארגונים שמתחילים כעמותות אך הופכים לחברות מסחריות תוך שמירה על מראית עין של משימה חברתית. במובנים רבים, סאביט מייצג את המעבר התפיסתי של עמק הסיליקון: מעידן של אופטימיות לאידיאולוגיה פתוחה, לעידן של ריאליזם כלכלי והגנת יתר על קניין רוחני.

העימות בין מאסק לאלטמן, בתיווך סאביט, אינו רק משפטי. זוהי מלחמת תרבות על עתיד הבינה המלאכותית (AI). מאסק, שהשקיע בתחילה ב-OpenAI, טוען כי הארגון סטה ממשימתו המקורית להיות "עמותה פתוחה, לטובת האנושות". אלטמן, בתמיכת סאביט, טוען כי ללא מודל רווחי, אי אפשר לממן את המחקר והפיתוח הדרושים לבניית מודלים מתקדמים, וכי מאסק פשוט מתחרט על ההשקעה שלו. סאביט, המוכר כטקטיקן דקדקן, צפוי להדגיש בפני השופט את חוסר העקביות של מאסק - שאינו נמנע מלהשתמש בטכנולוגיות דומות בחברות שלו, כמו טסלה (Tesla) ו-xAI.

מעבר להליך המשפטי, סאביט מסמל את המורכבות המשפטית של עולם ה-AI. בעוד שהטכנולוגיה מתפתחת בקצב מסחרר, החוקים והתקנות נשארים לעתים מאחור. התיק של OpenAI עשוי להוות תקדים משפטי להגדרת מעמדם של ארגונים היברידיים, וישפיע על יזמים ומשקיעים ברחבי העולם. סאביט, על ניסיונו הרב, נמצא בעמדת מפתח לקביעת הנורמות המשפטיות לעשור הקרוב.

הסתכלות לעתיד, נראה כי סאביט לא מתכוון לעצור במאבק אחד. הוא צפוי להיות מעורב יותר ויותר בתיקים הנוגעים לשילוב של בינה מלאכותית (AI) בממשל תאגידי, ומשפטים על אחריות מוצר (product liability) של אלגוריתמים. עולם המשפט הישראלי והבינלאומי יצטרך ללמוד מהמקרה של סאביט: כיצד להסדיר שחקני ענק שמחזיקים בכוח רגולטורי וכלכלי, תוך שמירה על חדשנות. השאלה המרכזית שעומדת על הפרק אינה האם אלטמן ינצח, אלא מי יגדיר את החוקים של הכלכלה החדשה - המהנדסים או עורכי הדין.

בסופו של דבר, הסיפור של ויליאם סאביט הוא גם סיפור על כוח, נאמנות ואסטרטגיה. כמי שליווה את טוויטר במשבר הרכישה, וכיום מלווה את OpenAI במהפך, סאביט מוכיח כי בעולם הטכנולוגיה, הזירה המשפטית היא לא רק כלי הגנה, אלא נשק אסטרטגי. עבור קוראי BDNHOST, המתבוננים מקרוב בהתפתחויות בעמק הסיליקון, המאבק הזה מחדד את ההבנה שלעתים הקרב על העתיד אינו מתרחש במעבדה, אלא באולם בית המשפט.